|
פסק דין
א. א. ערעור על פסק דינו מיום 6.2.02 של בית המשפט לענייני משפחה למחוזות ת"א והמרכז
(כב' השופט ג' גרמן).
בית המשפט קמא קבע כי אין להתחשב בהכנסות האישה שמקורן בגמלה המשולמת לה כגמלאית של צה"ל כנגד מזונותיה וזאת בשל היות הבעל "מעין
מורד".
ב. העובדות:
הצדדים הינם בני זוג שנישאו זה לזה כדמו"י ביום 25.10.82.
מנישואים אלה נולדו לצדדים שלושה ילדים: שרון , יליד 2.1.81, טובי יום טוב, יליד 25.10.82 וגלי ביום
23.11.87.
נשואי הצדדים עלו על שרטון.
המשיבה הגישה לבית המשפט המחוזי תביעה למזונות ולמדור בשמה ובשם שלושת ילדיהם של בני הזוג, שהיו באותה עת
קטינים.
המשיבה היא, כאמור, גמלאית של צה"ל משנת 1992, והכנסתה, כמפורט בפסק דינו של בית המשפט המחוזי (כב' השופט
י' זפט) מיום 6.9.95 (להלן: "פסק דינו של בית המשפט המחוזי"), מגיעה לסכום של כ- 2,700 ₪ (להלן: "הגמלה" או "הפנסיה").
בנוסף לגמלה, מקבלת המשיבה סכום שמקורו בריבית. סכום זה הגיע לסך של 280 ₪, כמפורט בפסק דינו של בית המשפט
המחוזי.
גם המערער הינו גמלאי של צה"ל, וגם הגמלה ששולמה לו, הגיעה לסכום של כ- 2,700 ₪ נטו לחודש, גם זאת
כמפורט בפסק דינו של בית המשפט המחוזי.
בפסק דינו של בית המשפט המחוזי נקבע לענין מזונות האישה:
"...נחה דעתי שיש בהכנסת האישה כדי סיפוק צרכי מזונותיה והותר, במיוחד כשלא הוכח קיומה של רמת חיים
גבוהה. ולפיכך תביעת האישה למזונותיה- נדחית."
(עמ' 2 לפסק הדין)
בית המשפט המחוזי דחה, איפוא, את תביעת המזונות של האישה, וקבע שיש בהכנסת האישה כדי סיפוק מזונותיה ואף
יותר מכך.
הבעל הגיש תביעת גירושין לבית הדין הרבני.
ביום 3.6.96 קבע בית הדין הרבני:
"תביעת הבעל לגירושין נדחית מחוסר עילה הלכתית.
יצויין, שהבעל היה קשור בקשר אישי עם הגב' שרה גרין כשהיתה בהליכי גירושין מבעלה."
(עמ' 5 לפסק הדין)
ביום 8.1.97 הגישה המשיבה תביעה מחודשת למזונות, לבית המשפט לענייני משפחה. המשיבה טענה כי היא זקוקה
לסכום של 4,400 ₪ למזונותיה, הוצאות אחזקת הבית ומותר צרכיה.
המשיבה העלתה טענה משפטית לפיה אין להתחשב בהכנסתה, בשל היות הבעל "מעין מורד" לאור פסק דינו של בית הדין
הרבני.
ביום 3.2.99 ניתנה החלטת בית המשפט לענייני משפחה, למזונות זמניים. בה נקבע:
"אמור מעתה:
בעל מורד שעזב את אשתו, וגר עם אחרת, הוא מפסיד את זכותו לפירות מנכסיה, זכאותו להנות מהפירות היא כל
עוד הוא גר עימה.
הסייג חל רק על פירות נכסיה. אין סייג אשר כזה לגבי מעשה ידיה, בכפוף למחלוקת הפוסקים.
המורם המותאם והמקובץ:
א.
א. בשלב הכרעה במזונות
זמניים אני דוחה את הטענה שהנתבע חייב במזונות אשתו מן הטעם שהוא "מעין מורד" ושאיננו זכאי להנות ממעשה ידיה. אפשר וארחיב בענין בעת מתן פסק הדין"
(עמ' 19 לפרוטוקול )
ביום 6.2.02 ניתן פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה. בית המשפט קבע:
"הנתבע ישלם מזונות התובעת בסך של 3000 ₪ לחודש. לסכום זה יתווספו הפרשי הצמדה כשבסיס החישוב הוא מדד
חודש 1/97. חישוב ההצמדה יעשה מדי 3 חודשים, ללא תשלום הפרשי הצמדה למפרע"
(עמ' 22 לפסק הדין)
ג. קביעותיו של בית המשפט קמא:
בית המשפט קמא קבע כי המערער עזב את דירת המגורים המשותפת והיה
לו קשר אישי ויחסי אישות עם אישה אחרת.
לאור ממצאים אלה, קבע בית המשפט "התשתית העובדתית שהונחה יש
בה כדי לגבש ולהביא למסקנה שהבעל הוא "מעין מורד"
(עמ' 6 לפסק הדין).
עוד קבע בית המשפט קמא "...אם תסווג הגמלה שמקבלת האישה כמעשה
ידיה, רשאי הבעל לקזז מחיובו במזונותיה את הכנסותיה מן הגמלה במקרה אשר כזה דין התביעה להדחות (להוציא את ענין הריבית שהיא פירות נכסי מלוג) שכן אין בשינוי הנסיבות
(=הבעל "מעין מורד") כדי להשפיע ולשנות את המצב המשפטי כפי
שהיה קודם לשינוי הנסיבות".
בשולי פסק דינו, לאחר שבית המשפט קמא סקר דברי מלומדים ופסיקה,
קבע בית המשפט קמא כי אין מהות הפנסיה, כמהות "מעשה ידיה", ואין דינה של הפנסיה כדין "מעשה ידיה". (עמ' 20 לפסק הדין)
אשר על כן, נותרו שתי אפשרויות להגדרת הפנסיה, כנכס או כפירות
נכסי מילוג.
בית המשפט קמא קבע:
"... במקרה דנן אין נפקות לבחירת אחת משתי האפשרויות:
(א) אין לקזז נכסיה של האשה מחיוב הבעל במזונותיה.
(ב) במקרה דנן, הבעל הוא "מעין
מורד". על כן, אין הוא זכאי לקזז פירות נכסיה מחיובו במזונותיה (זכות המוקנית לבעל בהתאם לדין האישי, על פי פסק הדין לוי חקק)
(ג) על פי פסיקת בית הדין הרבני
שהובאה לעיל, נראה, על דרך האנלוגיה, שאין לראות בפנסיה, "מעשה ידיה" אלא נכס מנכסי מילוג, שלא ניתן לקזז מחיוב הבעל במזונות. "
(עמ' 21 לפסק הדין)
לסיכום, קבע בית המשפט קמא, כאמור, כי הבעל הינו "מעין מורד" ויש לחייבו במזונות האישה,
ואין לקזז מחיובו זה את הגמלה שזכאית לה האישה וכן "בהיות הבעל "מעין מורד" אין לקזז מחיובו במזונות אף את פירות נכסיה, כגון ריבית או שבח אחר מכספים שיש לאישה בבנק".
(עמ' 21 לפסק הדין).
בית המשפט קמא חייב, כאמור, את המערער לשלם למשיבה מזונות חודשיים בסכום של 3,000 ₪ לחודש
מיום הגשת התביעה, 8.1.97.
ד. ד. לטענת המערער, בית המשפט
קמא, ביסס את פסק דינו על קביעות משפטיות מוטעות. הראשונה היא הקביעה כי הבעל הוא "מעין מורד" והשניה היא הקביעה שקצבת הפנסיה אינה "מעשה ידיה", ולכן זכאית האישה למזונות מהבעל, חרף הכנסותיה.
עוד טוען המערער, כי בית המשפט קמא, קבע קביעות סותרות בהחלטתו
למזונות זמניים ובפסק הדין הסופי. בהחלטתו למזונות זמניים ראה בית המשפט קמא בקצבת הפנסיה של האישה כ"מעשה ידיה" ובפסק הדין קבע בית המשפט קמא קביעה הפוכה.
בנוסף טוען המערער כי לא חל כל שינוי נסיבות מאז ניתן פסק דינו
של השופט זפט בשנת
95'.
"בית המשפט קמא היה בהחלט ער לכך שהטענה היחידה של האישה בדבר
" שינוי נסיבות מהותי" מתייחסת לטענת מורד..."
(סעיף
9 לעיקרי הטיעון)
כן טוען המערער כי לא מתקיימות בענייננו הנסיבות העובדתיות
המצדיקות הגדרת הבעל כ"מעין מורד".
לאור זאת טוען המערער כי שגה בית המשפט קמא ביישום דין מורד.
לענין הכנסתה של האישה מקצבת פנסיה ומפיצויי פרישה, טוען המערער
כי פסק דינו של בית המשפט קמא, ניתן בשנת 95', ומאז עלתה קצבת הפנסיה של האישה לסכום של 4,000 ₪.
בנוסף טוען המערער, "בהשוואת ההכנסות של הצדדים - אין ולא
היה מלכתחילה כל מקום לחייב את הבעל במזונות האשה, ממש כפי שפסק כב' השופט זפט. וביחוד שהכנסת האשה מספקת את צורכי האשה "והותר" (כהגדרת השופט זפט) ובייחוד שעל הבעל קיים גם נטל מזונות הקטינים".
(סעיף 15 להודעת הערעור).
כן טוען המערער כי טעה בית משפט קמא בסווגו את קצבת הפנסיה
כ"פירות נכסי מילוג".
הגדרת הפנסיה כנכס מילוג, מנוגדת, כך לטענת המערער, לפסיקתו
המפורשת של בית המשפט העליון הקובעת כי פנסיה הינה נכס בר איזון ובר שיתוף ככל נכס אחר, אשר נצבר במהלך הנישואין.
זאת ועוד, טוען המערער, כי המשיבה לא הוכיחה את תביעתה, ולא
הביאה ראיות לצרכיה.
ה. ה. לטענת המשיבה, בית המשפט
קמא יישם כלפי המערער את הדין האישי החל עליו ועל פיו, מנע ממנו, בהיותו "מעין מורד", את האפשרות להנות מפירות נכסי המשיבה ולפטור עצמו ממזונות המשיבה על ידי קיזוז פירות נכסיה.
עוד טוענת המשיבה, כי קצבת הפנסיה מסווגת כנכס הוני, ולא כהכנסת
עבודה.
בנוסף טוענת המשיבה, כי אין כל סתירה בין ההחלטה למזונות הזמניים
לפסק הדין. בהחלטה למזונות זמניים קבע בית המשפט כי טרם החליט מהו סיווגה המשפטי של הפנסיה, האם מעשה ידיה או פירות נכסיה.
בנוסף טוענת המשיבה, כי הבעל הוא "מעין מורד", עזב את אישתו
המשיבה מאחר שנתן עינו באישה אחרת, ומסרב לקיים את חיובו לעונה כלפי אישתו.
עוד טוענת המשיבה, כי "משדינו של הבעל דין "מעין מורד" הוא
אין רלבנטיות לגובה גימלתה של המשיבה, עפ"י הדין אין להתחשב בה ויש להתעלם ממנה לחלוטין".
(סעיף 45 לעיקרי הטיעון של המשיבה).
זאת ועוד, מדגישה האישה כי הוכיחה את תביעתה למזונות ופירוט
צרכיה הובא בפני בית משפט קמא, בתצהירה המהווה את עדותה הראשית.
ו. סבורה אני כי דין הערעור להתקבל.
פסק דינו של בית המשפט קמא מעלה מספר סוגיות,שעניינן מעשה ידיה
של האישה, פירות נכסי מילוג וסיווגה של הפנסיה. יחד עם זאת, הסוגיה הראשונה אשר מן הראוי לדון בה, באשר היא העומדת בבסיס יתר הקביעות, עניינה הקביעה כי הבעל הוא "מעין מורד".
בית המשפט קמא קבע, כאמור, כי המערער הוא "מעין מורד", באשר איננו ממלא אחר חיובו בעונתה
של אשתו המשיבה, ומשכך איננו זכאי למעשי ידיה ולפירות נכסי מילוג שלה.
חיוב עונה הינו אחד החיובים העיקריים של הבעל כלפי האישה, והוא "החיוב לחיות עמה חיי
אישות, כפי יכלתו הגופנית וכפי שצרכי עבודתו ומקצועו מאפשרים לו"
(ד"ר בנציון שרשבסקי "דיני משפחה" (מהדורה רביעית מורחבת) בעמ' 190)
בית המשפט קמא, כשדן בשאלה האם אומנם המערער הוא "מעין מורד"
כטענת האישה, מצטט מדברים שאמר המערער בבית הדין הרבני (פרוטוקול מיום 22.5.95 מוצג ת/9א) המערער אכן מודה כי קיים יחסים עם אשה אחרת, ומתאר בדבריו גם את התהליך, ההכרות עם האישה האחרת, ההתקרבות אליה בתקופה שבה היה חשש כי חלה בסרטן, כל זאת כדברי
המערער בתחילת שנת 1995, לאחר שכבר עזב את הבית.
בית המשפט קמא קבע לענין זה:
"אין לי, איפוא, ספק שהבעל עזב את דירת המגורים המשותפת ניהל
רומן ויחסי אישות עם אישה אחרת שנתן בה את עיניו קודם גירושיה מבעלה (אם כי אפשר שבאותה עת היא היתה בהליכי גירושין מבעלה, כדברי הבעל).
המסקנה העולה מחומר הראיות שבפני נחרצת יותר מזו המנוסחת בפסק
הדין של בית הדין הרבני.
התשתית העובדתית שהונחה יש בה כדי לגבש ולהביא למסקנה שהבעל
הוא "מעין מורד"".
נבחן, איפוא, מה היו היסודות העובדתיים שעל פיהם קבע בית המשפט
כי המערער הוא "מעין מורד".
המשיבה טענה בבית המשפט קמא כי:
"הנתבע הינו למעשה מורד אשר משרך את דרכיו עם
פילגשו ואשר עזב את הבית על מנת להיות עם פילגשו שלא תחת "עינה הפקוחה", של אישתו ולכן אין הוא זכאי למעשה ידיה".
(סעיף
17 לכתב התביעה).
בעדותה בבית המשפט קמא מתארת המשיבה:
"...נכון שטענתי במסגרת תביעת המזונות שנדונה בבית המשפט המחוזי ב- 1995, שלבעלי
יש קשר עם אשה זרה.
...
זכור לי שבעלי הגיש תלונה נגדי במשטרה אבל לא היו איומים מצידי מעולם. גם אלימות
לא היתה מצידי.
...
בעלי טען שאני מאיימת עליו. אבל זה לא נכון.
...
מאז ספטמבר 95 שהוא עזב את הבית, איננו חיים יחד. הוא לא שב."
(עמ' 25-26 לפרוטוקול).
מנגד המערער טען בתביעת הגירושין שהוגשה לבית הדין הרבני (ת/7):
"9. התובע, הרגיש עצמו פגוע ונדחה ועקב יחסה של האשה כלפיו, ועקב הלבנת
פניו בפני חברותיה ובפני ילדיהם. עקב התנהגותה הרודנית ובלתי מתחשבת שלה כלפיו, נאלץ
הבעל לבלות שעות רבות מחוץ לביתו שכן התגרותה של האשה והתנהגותה כלפיו לא אפשרה לו לשהות בשקט ובשלווה בין כתלי ביתו ומה גם שלאחרונה התידדה עם חברה מיוחדת במינה המנהלת מכון למסג'
שמטרתו אינה צריכה ביאורים מיוחדים. חברה זו היא זו המוסיפה ליחסים העכורים ממילא ארס
ושטנה וכמובן שבנסיבות העניין עזב התובע את הבית ועבר להתגורר בדירה אחרת השייכת גם לבני הזוג.
10. התובע באכזבתו מחיי הנישואין פגש בידידה וזו לאור
המצב מצאה פינה חמה בליבו ואוזן קשבת לצרותיה. ברם, גם ידידות זו הסתיימה באותה מהירות שהחלה והיום עומדים התובע ואשתו בפני שוקת שבורה כאשר אין כל דרך להחזיר את השלום לבית. וחוות הדעת של עו"ס שצורפה לכתב התביעה מדברת בעד עצמה".
(סעיף 33 לעיקרי הטיעון של המשיבה).
כאמור, מתאר המערער מערכת זוגית מעורערת בינו לבין המשיבה, נתק
רגשי משמעותי, התנהגות בוטה של המשיבה כלפיו, ויצירת קשר עם אשה אחרת לאחר התערערות המערכת הזוגית והתרחקות בני הזוג זה מזה.
סבורה אני כי בית המשפט קמא נתפס לכלל טעות משהתייחס אך ורק
לעובדה שהמערער עזב את הבית והתקשר עם אישה אחרת, אולם לא דן כלל בטענות המערער לסיבות עזיבתו את הבית, והאם קמה למערער עילה כלשהי להמנעותו מחיוב עונתה של אישתו, וטענת הגנה כלשהי כנגד הטענה שהוא "מעין מורד".
לא די בכך שבית המשפט קמא יציין אך את העובדה שהמערער עזב את הבית. בית המשפט קמא צריך
היה להתמודד גם עם הטענות שהעלה המערער, המסבירות, לטענת המערער, את עזיבת הבית.
בפרוטוקול הדיון מיום 5.7.00 נאמר:
ש. מתי עזבת את הבית?
ת. ב- 1/95 אני לא עזבתי ברחתי (ההדגשה שלי י.ש.)"
(עמ' 44 לפרוטוקול)
ובעמ' 48 לפרוטוקול:
"העד ממשיך:
ש. הביתה לא חזרת בעקבות פסק הדין?
ת. איימו עלי ברצח ועד היום אני מאויים לא חזרתי הביתה".
כאמור, מפנה בית המשפט קמא לדברים שאמר הבעל, על הקשר שנוצר בינו
לבין האישה האחרת מתחילת שנת 95', בתקופה בה עזב המערער את הבית.
יחד עם זאת, בית המשפט קמא לא דן כלל בשאלה האם קמה למערער טענת
הגנה כלשהי, כנגד הטענה שהוא "מעין מורד".
לענין זה נכתב בספרו של ד"ר בנציון שרשבסקי "דיני משפחה"
(מהדורה רביעית מורחבת) בעמ' 192:
"...אולם כל הנ"ל נאמר רק אם הבעל אינו מראה טענה מבוררת שיש
בה בעיני בית הדין כדי להצדיק לפי הדין את התנהגותו מחמת טענה מוכחת שאשתו מאוסה עליו. החדר"ג המונע בעד הבעל לגרשה בעל כרחה לא התכוון לתת לאשה יותר זכויות מאשר לבעל אלא רק לתת לה שיווי זכויות אתו. לכן, בכל מקרה שהאשה המסרבת לחיות עם הבעל חיי
אישות, עושה כך מתוך טענות המספיקות כדי שלא תיחשב כמורדת, לא ייחשב גם הבעל כמורד"
הלכה פסוקה היא כי נדרשת לאישה כמות הוכחה קלה "כמשקל נוצה" כעילה לעזיבתה את הבית
(ר' ע"א 256/65 מילר נ' מילר פד"י יט (3) 171, 178, ע"א 309/79 שדמי נ' שדמי פד"י לד(1) 309)
בענייננו, בית משפט קמא לא פירט בפסק דינו את הנימוקים לקביעתו שהבעל מורד. אולם מן
הדברים שנאמרו במהלך הדיונים, ניתן ללמוד כי המערער העלה טענות - שאפשר מגיעות כדי הוכחות שמשקלן כנוצה – כי היתה עילה לעזיבתו את הבית.
בית המשפט קמא, לא התייחס,כאמור, אלא לעובדה שהבעל עזב את הבית
וחי עם אישה אחרת, ולא התייחס כלל ועיקר, לשאלה האם קמה למערער הגנה כלשהי.
אכן, הלכה פסוקה היא כי בית המשפט של ערעור לא בנקל יתערב
בקביעות עובדתיות ובקביעות מהימנות, של הערכאה הדיונית. ההתערבות בממצאי עובדה ובקביעות מהימנות תעשה רק במקרים חריגים, כאשר על פני הדברים נפל בהכרעת הערכאה הראשונה פגם היורד לשורשו של עניין או שהדברים אינם מבוססים על פניהם.
(ר' ספרו של כב' השופט א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה
שישית עמ' 510 והאסמכתאות המובאות שם).
בענייננו אינני מוצאת, כלל ועיקר, מה היא אותה תשתית עובדתית
שהונחה בפני בית המשפט קמא אשר על בסיסה קבע בית המשפט קמא כי הבעל הוא "מעין מורד".
ז. ז. במהלך הדיונים בפני בית
המשפט קמא ביום 15.2.99, ביקש ב"כ המערער להגיש את תסקיר פקידת הסעד שהוגש בתיק בית המשפט המחוזי.
המשיבה התנגדה וטענה כי "התסקיר לכשעצמו לא רלוונטי לנשוא
המשפטי, והוא גם לא ראיה בפני עצמה" (עמ' 24 לפרוטוקול).
כב' השופט ג' גרמן קבע:
"בתביעת מזונות עסקינן, וכל אשר לא רלוונטי לתביעת המזונות
אין מקום לקבלו כראיה.
אכן, תסקיר פקיד סעד הוא קביל כראיה באופן עקרוני כמסמך
ציבורי. אך, אינני מוצא מקום לאפשר הגשת התסקיר שמבקש ב"כ הנתבע להגיש וטעמי עימי:
א. התסקיר איננו עדכני, הוא הוגש ב- 14.6.95.
ב. תשתית עובדתית כלשהי שכתב
פקידת הסעד מיוסדת על שיחותיה עם בני המשפחה ועל התרשמותה מן העובדות, ומדברים שאינן עובדות, ששמעה מבני המשפחה.
בית המשפט יקבע את התשתית העובדתית לענין התביעה דנן, לאור
ראיות שישמע בה. בית המשפט איננו יכול להניח תשתית עובדתית על יסוד תסקיר בו התרשמה פקידת הסעד למיטב הבנתה..."
(עמ' 25 לפרוטוקול)
בית המשפט קמא קבע בהחלטתו, כאמור, כי איננו מקבל את התסקיר
כראיה.
עוד במהלך הדיונים בפני כב' השופט י' זפט, הוגש התסקיר האמור,
מיום 14.6.95. תסקיר זה, שנערך על ידי פקידת סעד של עיריית חולון, מתייחס לנושאים שונים, והוא מקור אובייקטיבי לאינפורמציה, ומתאר , בין היתר, את חיי הנישואין של המערער והמשיבה.
אולם, כאמור, למרות שהיה בפני בית המשפט מקור אובייקטיבי להבנת
המערכת הזוגית שבין הצדדים החליט בית המשפט קמא, שלא לקבל את התסקיר כראיה.
בכך, נראה לי, מנע בית המשפט מעצמו מידע רלבנטי למועד הקרע,
ראשית שנת 1995, אשר היה בו כדי לסייע לבית המשפט בהבנת הסכסוך שבין הצדדים מקורותיו והתפתחותו.
בית המשפט קמא אומנם התייחס לדחיית תביעת המערער לגירושין בבית הדין הרבני.
בעצם דחיית התביעה, נראה שאין כדי לעגן את קביעת "מעין מורד". דחיית התביעה בבית הדין
הרבני, משמעה היחיד הוא שבית הדין לא מצא שלמערער עילת הלכתית לגירושין, זאת ותו לא.
בסיכומו של דבר, סבורה אני כי קביעת בית המשפט קמא לפיה המערער הוא "מעין מורד" איננה
מבוססת על חומר הראיות. בית המשפט קמא, לא התייחס לטענה מטענות המערער, ולא התמודד כלל עם השאלה האם אומנם יש ממש בטענה מטענות המערער. בית המשפט קמא קבע אך כי המערער נמנע מחיוב עונתה של המשיבה, אך בלא להתייחס כלל לאורחות חייהם של המערער
והמשיבה, והאם "קיום חיוב העונה" אפשרי מבחינת הקשר האינטימי שבין המערער והמשיבה.
נראה כי, הכרזת "מעין מורד" אינה יכולה
להיות מנותקת מנסיבות חייהם של הצדדים.
עצם העובדה שהמערער איננו ממלא אחר חובת עונתה של המשיבה, איננה
יכולה להבחן בניתוק גמור מסיפור חייהם של הצדדים. בין הצדדים ריחוק וניכור ובית המשפט קמא לא בחן כלל האם לא נגרמו גם – או אולי בעיקר - באשמת האשה, כטענת המערער.
לא ברור כלל ועיקר האם האשה מעונינת בקיום יחסי אישות עם המערער
ומסכימה לקיום חובת העונה.
לענין זה, מן הראוי לציין, כי דווקא התסקיר, אשר בית המשפט קמא לא הסכים לקבלו כראיה, היה
המקור האובייקטיבי היחיד למידע על המערכת הזוגית שבין הצדדים, על אופי הקשר ביניהם, מה גרם לקרע בין בני הזוג ומה הביא את המערער לעזיבת הבית.
סבורה אני כי בפני בית המשפט קמא לא היתה תשתית עובדתית מספקת, להכרזת המערער "מעין
מורד".
סבורה אני, איפוא, כי יש לקבל את הערעור ולבטל את קביעת בית המשפט קמא לפיה המערער הוא
"מעין מורד".
ח. ח. תביעת האישה למזונות בבית
המשפט לענייני משפחה, לאחר מתן פסק הדין בבית המשפט המחוזי, התבססה רק על שינוי הנסיבות לפיהן הבעל הוא "מעין מורד", ולא נטען לשינוי נסיבות נוסף.
(לענין שינוי נסיבות מהותי כעילה לתביעה מחודשת למזונות או
לתביעה לשינוי המזונות ר' ע"א 864/94 - יוסף שוקר נ' יעל שוקר, תק-על 94(4) 239, ע"א 363/81 פייגה נ' פייגה פ"ד לו (3) 187, ע"א 177/81 גלעדי נ' גלעדי פ"ד לו (3) 179).
משנראה כי לא נמצאה תשתית עובדתית לקביעה כי הבעל הוא "מעין
מורד" ויש לבטל קביעה זו, יש לדחות, במקביל, את תביעת האישה למזונותיה.
בנסיבות אלה, מתייתר גם הדיון בשאלת סיווגה של הגמלה מצה"ל כמעשה
ידיה או כפירות נכסי מילוג, אותו יש להשאיר לעת מצוא.
ט. סוף דבר, הערעור מתקבל ופסק
דינו של בית המשפט קמא מיום 6.2.02 - בטל.
המשיבה תשלם למערער הוצאות ההליך ושכר טרחת עו"ד בסך 7,500 ₪
בתוספת מע"מ, שישאו ריבית והצמדה כחוק מהיום ועד מועד תשלומם בפועל.
הפקדון יושב למפקיד באמצעות בא כוחו, עו"ד רובין.
ניתן היום ו' בטבת, תשס"ג (11 בדצמבר 2002) במעמד
|
